הסידור שלנו הינו בטוי של קהילתנו. הוא כולל את התפילות הקבועות והמשותפות שמהוות את החוליות המקשרות בין קהילות יהודיות במרחבי מרחק וזמן. חוליות כמו קריאת "שמע ישראל", שדיקלומה מעוררת רגשות עמוקים בלבם של יהודים ומקשרת אותם עם הצעקה האחרונה של קדושי העם. יתכן אף מצב בו המתפלל נבלע במעמקים של הבנת האמת .הנצחית של אמונתינו, ש"יהוה אחד", ואנו אחד עם כל הבריאה
חוליות כמו ה"עמידה" שבראשה ברכת ה"אבות" המזכירה לנו מאין באנו ובסופה, ברכה לשלום, אליו יהודי חפץ תמיד. המילים שבונות את התוכן של התפילה אינן זהות בין הזרמים, ישנם שינויים. אנו לא מאמינים שבחברה ישראלית של ימינו אדם יכול בלב שלם להשמיע מילים שהוא לא שלם עמם. לכן, אנו שומרים על השינויים שהתנועות הליבראליות
הכניסו כגון הכנסת האמהות ליד האבות והשמטת "תחיית המתים" והקורבן. האם הקהל המגיע אלינו בשבת מתפלל תפילת 'שמונה עשרה' גם בימי חול? ואם לאו האם הם מפסידים תפילות שעד כה לא נאמרות בשבת? בגישה זו, .’הוסף ברכה הכוללת את התפיסה הרגשית של 'חונן הדעת'. בוודאי יש עוד חוליות קבועות כגון ה'פתיחה' עם 'ברכו כאן, בקבלת שבת הרחבנו וכללנו תפילה נוספת, 'קדוש קדוש ' שבדרך כלל לא משולב בה. בקבלת שבת מופיעים 'עשרת הדיברות'. כל כך מובן שהם חוליה , שקשה לחשוב שהם לא נכללו בתפילה.
מסביב לחוליות ישנם פיוטים ושירים ישנים כחדשים ומנגינות מהמסורת ומהעולם הרחב כך שכל מפגש הוא שונה ומרגש מחדש. השילוב של העוגן של החוליות הקבועות עם הרקמה המשתנה מביא לכך שכל מתפלל לא 'חוזר' על מילים ללא תשומת לב, באופן שגרתי, הערנות גורמת לחשוב, וכך להעצים את כוונת התפילה. השתדלנו לוותר על .מילים שהקהל שלנו לא מזדהה עמם, ולתת דגש על תפילה המזכירה לנו את מהות 'המקור' והתבונה , האל עליון שמו תמיד מופיע בכתוב 'יהוה [ללא ניקוד], ואין אנו תמיד מבטאים אותו כ־ "אדוני' אלא משתדלים להשתמש בשמות .הרבים של האלוהים, ולא רק בכינוי
אסור לשכוח שמילים לבד אינן בונות את התפילה. קצב התפילה היהודית חשוב מאד ועל כן יהודי אירופה השתמשו במובן "דאבן" חוויה כוללת של תנועות, רגש, מילים ומוסיקה. להיות איש, איש לבדו אך באותה העת חלק של המניין בו .הוא מתפלל
הנני תקוה שסידור זה נותן את המסגרת לחוויה יהודית בעלת תוכן והבנה מעמיקה של מהות התפילה. תפילה אשר .בד בבד משמרת מסורת ומתחדשת
.תודה לישי ושרה וכל החברים בקהילת שערי קדם
שמעון בן חורין